לטייל בבייג'ין עם עודד גונן

אחת הערים הגדולות בעולם "רק 21 מיליון תושבים".. ואיך שאנחנו יוצאים משדה התעופה ומגיעים לכניסה לעיר מחלחלת בנו ההבנה שיש לנו אתגר תחבורתי לא פשוט.

למרות שהעיר נבנתה נכון מבחינת תשתית תחבורתית בתחילת שנות האלפיים מבחינת כבישי טבעת (יש שישה כאלו), גשרים ומחלפי ענק, כבישים רבים עם 3-4 נתיבים לכל כיוון..

וגם לא כל מי שגר מחוצה לה מורשה להיכנס עם רכבו הפרטי אלא רק בתחבורה ציבורית.. עדיין יש בה עומסי תנועה גדולים ובקלות לוקח להגיע מנקודה לנקודה שעה ויותר.

בתמונה למעלה: בניין הטלוויזיה הממשלתית הסינית - הערוץ הראשון.

ההסבר לכמות הרכבים המגוונת והעצומה שיוצרת עומסי תנועה רבים היא העלייה ברמת החיים של האזרח הממוצע והתוצאה - אחוז גבוה מהם משתמש ברכבו הפרטי במהלך השבוע ולא בתחבורה ציבורית.

תמונה של תלת אופן עמוס בסחורה עד מעל לגובה המותר היא מאוד נדירה לצפייה היום.. מעט מאוד רוכבים על אופניים למרות שיש להם נתיבים בכל מקום. לפני 30 ו- 20 שנה רוב התושבים רכבו על אופניים, היום מי שמשתמש בנתיבי האופניים הם בעלי הקטנועים החשמליים.

באסיה בפרט ובדרום מזרח אסיה בפרט השימוש באמצעי תחבורה דו גלגלי כאופניים ואופנועים נפוץ מאוד גם היום.. בערים הגדולות של סין בהן מרוכזת כיום רוב האוכלוסייה של המדינה, ממש לא.

העלייה ברמת החיים ניכרת בכל עיר גדולה בסין וכמובן בעיר הבירה בייג'ין.

מדרחובים ססגוניים, מרכזי קניות גדולים ומפוארים, לא מעט אנשים בעיקר צעירים שיוצאים לעבודה בחליפה ועניבה או לבוש מערבי יוקרתי לנשות העסקים.

כל רשתות הצריכה המערביות נמצאות כאן.. רשתות אוכל, שעונים, מוצרי אלקטרוניקה, ביגוד, מכוניות ועוד. חלק לא קטן מהמוצרים המערביים מיוצרים כאן ועולים זול יותר, מכוניות לדוגמא.

למרות שבסין מיוצרים המון חיקויים למותגים מערביים כביגוד, תיקים ושעונים, המקומיים מקפידים לקנות את המוצרים המקוריים שמהווים עבורם סמל סטטוס. הם לא יעשו קניות בשוק המשי או שוק הפנינים שמלאים בתיירים מכול העולם שאוהבים לקנות חיקויים ממש טובים של מותגים במחירים מגוחכים.

המודרניזציה בסין בכלל ובבייג'ין בפרט החלה בשנות התשעים של המאה ה- 20 ולתוך המאה ה- 21.

בבייג'ין החלה תנופת פיתוח מואצת בתחילת המאה ה- 21 עת נקבע שהאולימפיאדה בשנת 2008 תערך בבייג'ין. למעשה הפיתוח התבצע רק לאחר שהשלטונות הרסו את רוב העיר הישנה ותוכננה העיר החדשה על צירי התחבורה והמבנים שבה.

התמונה למעלה צולמה בכפר האולימפי שנמצא בצפון העיר.

מהעיר הישנה נותרו כיום רק שתי שכונות שנועדו לשימור, נמצאות על יד אגם חוחיי וסביב מגדל התוף ומגדל הפעמון שהם שרידים לחיים בבייג'ין העתיקה. נקראות חוטונג בשפה המקומית ואלו שגרים בהן למעשה גרים על ביצת זהב.. אלו בתים צמודי קרקע שבנויים כמתחמים קטנים מוקפי חומה, ללא שירותים בתוך הבית אלא בשירותים ציבוריים שנמצאים ברחוב כל 100 מטר.

אז למה ביצת זהב? משום שאלו הקרקעות היקרות ביותר כיום בעיר, ממוקמות ממש במרכזה והמחיר שם עובר את ה- 100,000 ש"ח למטר מרובע.

בכלל הנדל"ן בבייג'ין מאוד יקר ככול שמתקרבים למרכזה, לא נופל מהמחירים בניו יורק או בת"א.

אם בתחילת שנות האלפיים היתה נהירה של תושבים מהפריפריה והכפרים לתוך העיר, כיום רבים נאלצים לעזוב לפרברים הרחוקים שם המחירים יותר שפויים. רק לסבר את האוזן, המחירים עלו בבייג'ין פי 15 בממוצע במהלך 20 השנים האחרונות.

כך נראה רחוב ראשי בשכונות הישנות - חוטונגים..

בבלוג הבא אתעכב על נקודות העניין בעיר הסופר מעניינת ומרשימה - בייג'ין.